הביקור בייראשלוים

הביקור בייראשלוים | קים בר

"אינגלמופ!" אוח. אנחנו שונאים את הצפיפות הזו, הם חשבו. איך הסכמנו להגיע לכאן ?! הם החזיקו שתיים מהזרועות הארוכות והקשיחות שלהם לפני גופם כדי לפלס דרך בין ההמונים הצובאים את תחנת החלל הדחוסה. "אינגלמופפפפפ!" הם שידרו עוד צעקה טלפתית, מנסים למצוא את האחרים שאבדו בקהל.
אינגלמופ התעקשו להגיע לכאן. "זו תחנת חובה במסע ההיסטורי," הם אמרו, וגלאמופ נאלצו להסכים. לא כי הם חשבו שזו תחנת חובה. הו לא. זה היה חור שכוח אל באמצע מדבר, על כוכב הלכת המפוקפק ביותר במערכת השמש, עם שאריות של קרינה איומה שמייבשת את העור ואבק שנדבק לכל חלק בגופם. אבל אינגלמופ התעקשו, ומאחר והם היו מחוברים, תודעתית לפחות, הם ידעו שאם לא יסכימו, הם עתידים לשמוע על זה עוד זמן רב.

הסידורים למסע לקחו זמן. צריך היתרים מיוחדים כדי לבקר ביעד אותו כינו הקדמונים בשם "ייראשלוים". זה מקום שהיה פעם קדוש, או כך לפחות מציינים אתרי האינטרנט הארכיאולוגים שנמצאו באמצעות כרייה ממושכת ברשת העתיקה. זן בני האדם, שהיום ניתן למצוא שארים מהם מפוזרים בכל הגלקסיה, טענו שייראשלוים היא מקום היווצרו של האדם. זה היה כמובן קשקוש. כל מי שהכיר קצת את ההיסטוריה הגלקטית של המינים ידע שהאדם נוצר מזיווג של הנפילים מקנטאורוס 7 עם היצורים שכונו על ידי האינטרנט האנושי הקדום "קופים" ונכחדו לפני אלפי שנים ארציות. הנפילים, שנאלצו לנחות על כוכב הלכת זימפרדון 2571, המכונה כדור הארץ, וקורקעו שם, העבירו את הזמן בשעשועים עם הנקבות המקומיות עד שהגיעה משלחת ההצלה. אבל בני האדם האמינו שאיזה שהוא אל בעל שיוך זכרי ברא את העולם ואותם, שם בלב ייראשלוים, והם הגיעו למקום בהמוניהם מכל קצוות תבל.

ההיסטוריה המקומית לא הייתה ברורה לגלאמופ. ממה שכן הצליחו להבין, האל שתיארו בני האדם שינה צורה כל הזמן. פעם הוא היה עם גוף ופעם לא, פעם הוא היה אדם ואז אל ואז שוב אדם ואז שוב אל ולפעמים היה שניהם או שום דבר. בפעמים אחרות היו לו שליחים שלבשו את צורתו או דיברו בשמו. הם לא הצליחו לעקוב. מלבד האל הזכרי היו עוד אלפי אלים, משויכים זכריים ונקביים, שהסתובבו על כדור הארץ והשפיעו על חייהם של בני האדם. אבל האל משנה הצורה הספציפי הזה, היה המקור העיקרי למלחמות באזור המדברי בו הם עתידים לבקר. בני אדם נלחמו אחד בשני בטענה שהגרסה שלהם של אותו האל היא הטובה ביותר. הם כתבו טקסטים ארוכים ברשת ושיגרו אותם ברחבי העולם. חלקם מתעדים את המאורעות בעולם הגשמי, חלקם היו מלחמות בעולם הווירטואלי. אבל מה שהחריב לבסוף את ייראשלוים העתיקה הייתה המלחמה הגרעינית של שנת 2035 – זמן ארץ. שליטי ייראשלוים וסביבתה, נלחמו נגד שליטי המדינות השכנות ונגד מורדים מבית ומעט התיעוד האלקטרוני ששרד ופוענח מספר על חורבן ושריפה. לאחר המלחמה האזור כולו כבר לא היה ראוי ליישוב ובני האדם לא חזרו אליו. עם השנים הם גם נדדו מכדור הארץ וכך האזור הפך לעזובה.
גלאמופ לא אהבו סיפורים כאלו. הם לא עשו להם טוב. הם מנעו מהם להיטען, להתנתק, גורמים למחשבותיהם לרוץ, גם כשהם צריכים להתרכז ולהשיב לעצמם את כוחם. אבל אינגלמופ הם חובבי היסטוריה מושבעים. הם מדברים על הטיול הזה כבר שמונה מאות שנים זארמיניות , ומאחר שבשלושים אלף השנים האחרונות הקרינה שקעה מעט, ופקחי מערכת השמש התירו את הכניסה למרחב, הם הפכו להיות ממש בלתי נסבלים, וגאלמופ ידעו שהם חייבים לאזור כוח ולנסוע.

מלבד ההיתרים כדי להגיע למקום, נדרשו גם חליפות תנועה מיוחדות, שיאפשרו להם לשרוד את הטמפרטורות האיומות של האזור. כדור הארץ הוא מקום חם. בקטביו הטמפרטורה יכולה להגיע לארבעים מעלות צלזיוס וככל שמתקרבים למרכזו הן עולות בצורה דרמטית, לעיתים עד כמעט מאתיים מעלות. ליצורים המורגלים באקלים קפוא, הרבה מתחת לאפס, כמעט בלתי אפשרי לשהות שם. לכך נדרשים המתאמים. גלאמופ הציעו שיחסכו את הנסיעה ואת כל הבלגן ויעשו את ההקרנה הגופית. זה כמעט אותו הדבר, רק שהגוף נמצא בטוח בבית, בזארמינה. אבל אינגלמופ לא היו מוכנים לשמוע על זה, אז הם נאלצו להוציא קורמנים רבים כדי שלא יחסר דבר והמסע יעבור בקלות. על זה גלאמופ התעקשו.

הדרך לייראשלוים הייתה קצרה, למרות המרחק האסטרונומי בין שני הכוכבים . תנועת החלל השתפרה בעשרות אלפי השנים האחרונות, והשימוש בתחנות דילוג, קיצר את המסע לחצי שנה בלבד. לפי מה שמסופר בהקרנות ההולוגרמיות שרכשו לפני שיצאו לדרך, ייראשלוים נחפרה בטעות על ידי כורים אנושיים שעסקו בכריית חול לטובת ייצוא לתעשייה הגלקטית. החול הארצי, שעקב הנסיבות המיוחדות של הכוכב הפך לגבישי זכוכית מרשימים, היה מבוקש מאוד בקרב עשירי הגלקסיות השכנות, ובני האדם, הידועים בעסקנותם, קפצו מיד על ההזדמנות לשאוב מכוכב הלכת הישן שלהם את שארית משאביו. כשנתקלו בהריסות ייראשלוים עצרה אותם האגודה הרב כוכבית לענייני תרבויות עתיקות, ודרשה שליטה על המרחב. בני האדם סרבו, אך הארכלת"ע ידעו להיות מאוד משכנעים. הראשונים שהתנגדו לבקשה אודו, ולאחר מכן השאר שיתפו פעולה ברצון. הארכלת"ע המשיכו את החפירות וגילו את מה שכיום הם מאמינים שהוא גשר המתכת הגדול ביותר בעיר העתיקה. הם הניחו שהוא שימש את בני האדם להגיע אל מרכז הסגידה העיקרי מתחתיו, ששאריות ממנו נמצאו בהריסות. מיתר העיר נשארו רק היסודות וחורבות אבן וברזל. בחפירות מאומצות יותר התגלה כי יש עוד שכבות רבות מתחת לשכבת העיר העליונה וזה גרם להתרגשות גדולה בקרב חברי האגודה. סוגים שונים של אבנים, חלקן בנות כמה מיליוני שנים שנים, חלקן בנות מאות אלפים בלבד, הרכיבו את שאריות העיר. הארכלת"ע נחשבו חלוצים, מאחר ועבדו בתנאי הקרינה הקיצוניים שעוד שררו במרחב, והצליחו לחבר יחדיו חלקים מהעיר, לכדי תצוגה ארכיאולוגית מרשימה. כשהתעורר עניין תיירותי בעיר, הם הפעילו סיורים מודרכים ברכבים ממוגני קרינה, עד שניתן היה לאפשר תנועה כמעט חופשית, כמו עכשיו, עם חליפות אישיות. הם עשו גם עבודת שיווק טובה והפכו את המקום, בדיוק כמו שהגדירו אותו אינגלמופ, לנקודת חובה במסע הבין כוכבי, כך שתיירים מכל רחבי צביר העל של הגלקסיות המקומיות רצו לבקר בו כחלק ממסעם בין כוכבי הלכת המיושבים. קפיצה קטנה להיסטוריה. 

את נמל החלל הקטן הקימו ארכלת"ע לצורכיהם, על האזור שלפי הארכיאולוגים היה פעם מקור מים גדול. למרות הדרישה הגוברת לביקורים, ולמרות כמויות השערים שנפתחו לדילוגים הבין כוכביים, התוכניות להרחיב אותו התעכבו, ובינתיים הוא נשאר כפי שהיה בימי החפירות הראשונים. ארכלת"ע הצדיקו את ההזנחה של הנושא בכך שהתיירים המגיעים אל הנמל אמורים לשהות בו זמן קצר, אבל בכל זאת כאשר הגיעו בהמוניהם זה היה מחניק, ולא היה שם מי שיחשוב שלא צריך כבר להרחיב את המקום. כשהם סיימו את הקפיצה האחרונה והגיעו לנמל החלל, דרשו גלאמופ שאינגלמופ יישארו איתם, אבל ברגע שעברו בשערי הבידוק, ראו אינגלמופ את המלכודות התיירותיות הרבות שהציבו בפניהם ולא יכלו להתאפק. הם נעלמו בקהל וזה היה כמעט בלתי אפשרי למצוא אותם עם כל רעש המחשבות מסביב.

גלאמופ לא היו תיירים מטבעם. הם לא אהבו מקומות חדשים והעדיפו את הנוחות של ביתם, עם כל התנאים המוכרים. הם גם לא אהבו להתחכך בזנים השונים של תושבי החלל. הם עדינים מדיי, רכים, וחלק מאלו שהתחככו בהם או דחפו אותם היו קשים ומחודדים, וזה גרם להם לסבל, בעיקר נפשי. תושב קלפרי או קיריליאני, הם לא היו בטוחים, נכנס בהם בגסות, דרך על העור התחתון שלהם בחוזקה וגרם להם לשחרר צעקה חדה מהפה העליון. באותו רגע קיללו גלאמופ את בני האדם הקדמונים, קיללו את הארכלת"ע, קיללו את תחנת החלל, קיללו את עצמם על כך ששוכנעו לכך ובעיקר קיללו את אינגלמופ – וקיוו מאוד שהם שומעים אותם, בעיקר כדי שיוכלו להיפגש כבר ולצאת משם. הם הרגישו חנוקים.
גלאמופ הקציבו לטיול רבעון זארמיאני אחד. זה המקסימום שהסכימו לסבול. הם שכרו תחנת לינה מכובדת, עם כל הנוחיות המותאמת לגופם, הנמצאת דילוג אחד מתחנת החלל. המרחק מתחנת הלינה לאתר הארכיאולוגי הוא קפיצה נוספת בלבד. זה הפך את המיקום לאידיאלי מבחינתם. אינגלמופ רצו לבקר במחילות מתחת לעיר, דבר שהצריך להירשם לטיול מאורגן של יום ארצי אחד וגם ללון באזור, כי החשיכה יורדת מהר על כדור הארץ. גאלמופ התרצו כאשר הובטח להם שתחנת לינה ניידת באותם התנאים תלווה אותם. המחילות נחשבות לאתר יוקרתי במיוחד, מאחר והן המקום בו החביאו בני האדם את מערכות המחשוב הפרימיטיביות שלהם לפני המלחמה האחרונה, כדי להגן עליהן מפורענות. חלק מהארכיאולוגים טוענים שהסיבה להטמנה העמוקה הייתה בכלל כי בני האדם החליפו לאט לאט את האל הישן במכונות, ונאלצו לסגוד להן במחשכים, אך הדעות על כך חלוקות. מאחר והן היו בתוך מרחבים מבוטנים, הצליחו המערכות האלקטרוניות להשתמר בצורה מניחה את הדעת, והארכלת"ע הצליחו להפעיל אותן באמצעות הנדסה הפוכה. משום כך, כלל הביקור באתר גם הקרנות ויזואליות ושמע של חלק מהמידע שהשתמר, וזה היה בונוס שלא יסולא בפז עבור המשוגעים לדבר. בני אדם שהיו מתים מיליוני שנים, דיברו אליהם בשפה מוזרה מתוך המאגרים האלקטרוניים. אינגלמופ הזינו לתוך עצמם מתרגם אוטומטי, כך שיוכלו להבין את הלשונות העתיקות ואת המראות המשונים שהם עתידים לראות, וספגו מידע במשך שבועות לפני המסע. גלאמופ צפו על התהליך בתסכול, והעבירו את הזמן בתכנון כיצד יסבלו כמה שפחות.

אחד הדברים המעניינים שנמצאו בשאריות ייראשלוים היה הכמות יוצאת הדופן של אתרי הקבורה. הנוהג החללי לא מעודד הטמנת שאריות אורגניות ואחרות בקרקע. זה מבזבז מקום ומיותר. רוב תושבי החלל נפטרים ממתיהם באידוי, ולא מייחסים חשיבות גדולה לגוף ברגע שיוצאת ממנו הנשמה, אבל נראה כי בני האדם נוהגים אחרת. בייראשלוים נמצאו ברחבי העיר ומתחתיה עשרות אתרי קבורה, בכל אחד עשרות אלפי קברים. זה היה נראה כאילו בני אדם מכל רחבי כדור הארץ באו להיקבר בייראשלוים. אינגלמופ בילו זמן רב בצפייה בייצוגים תלת ממדיים של האזור כדי לבחור את המקומות הכי מעניינים לבקר בהם. הצד המזרחי של העיר נראה מפתה במיוחד. מכל ההיערכות, זה היה החלק שעודד את גלאמופ ביותר. הדבר היחיד שבאמת עניין אותו בכל המסע הזה היה האוכל, וזה גם מה שלבסוף המתיק את הגלולה כאשר נשברו והסכימו לבוא. הזארמינים ניזונים מסידן. הם כורים את המינרל המתכתי מכוכבים אחרים, אבל הסידן הטבעי, הנמצא באבני הגיר השונות, מגיע תמיד עם טעם לוואי של אלפי שנים. המנהג האנושי של שמירת מתיהם פורס בפניהם הרבה מאוד אפשרויות קולינאריות חדשות. שלדי האדם השתמרו היטב בתנאים המדבריים שנוצרו וזה הפך את המקום למכרה זהב של ממש. בפרסום של סוכנות הנסיעות המקומית הובטח לכל המבקרים במקום סעודות גורמה, וזה בערך הדבר היחיד שגרם להם להתרגש מכל המסע הזה. גם באותו הרגע הם חשבו על זה וזה החזיר להם את הרצון בכל זאת להסתכל על הטיול הזה בהיבט חיובי. משהו טוב יכול לצאת מכל זה, ברגע שיצאו כבר מתחנת החלל. הם רק צריכים למצוא את… "אינגלמופ!" הם פלטו צעקה כאשר ראו זרוע מוכרת מבצבצת מבין ההמונים. הגיע הזמן. גלאמופ האריכו את זרועם האמצעית, הגמישה, דוחפים אותה בין התיירים, ובמאמץ רב הצליחו ללפות את אינגלמופ בזנבם. הם קפצו בבהלה והקשר הטלפתי החזק חודש. גלאמופ נאנחו ומידה של ציפייה נעימה התעוררה בהם. סופסוף. עכשיו נוכל לצאת מכאן, אולי גם נמצא משהו קרוב לאכול. עכשיו כשאנחנו ביחד, הכל יהיה בסדר…

לספרים מאת קים בר – לחצו כאן

לסיפור הקצר "המידה הטובה" – לחצו כאן

לרכישת ייסוריה של מכשפה בעותק דיגיטלי – לחצו כאן