מבעלת אוב למכשפה

מבעלת אוב למכשפה – כיצד השתנתה בעלת האוב המקראית למכשפה

מבעלת אוב למכשפה

בעלת האוב אינה מתוארת כמכשפה לאורך הסיפור המקראי. רק בתקופות מאוחרות יותר החלו לזהות אותה עם דמות המכשפה. שינוי זה התרחש דרך תרגומי התנ"ך והשיח הדתי.

בתרגומים האירופיים הראשונים של התנ"ך, המונחים נותרו קרובים למקור העברי. השינוי החל בתרגומים הלטיניים, במיוחד בוולגטה מהמאה השש־עשרה (שמקורה במאה הרביעית).

בוולגטה, בעלת האוב נקראת Pythonem – מונח לטיני שפירושו ידעוני השולט ברוחות. תרגום זה מופיע גם בטקסטים לטיניים אחרים שאינם חלק מהתנ"ך.

בתנ"ך קורברגר מהמאה החמש־עשרה, הביטוי "אישה שיש לה את הרוחות המתקשרות" מחליף את "בעלת האוב".

"sucht mir ein weyb das do hab den Geyst der erkuckung"

הביטוי מתאר קשר לרוחות אך אינו מציין ישירות כישוף.

השתנות התרגום והקישור למכשפות

בתנ"ך קורברגר מהמאה החמש־עשרה, הביטוי "אישה שיש לה את הרוחות המתקשרות" מחליף את "בעלת האוב".

"sucht mir ein weyb das do hab den Geyst der erkuckung"

הביטוי מתאר קשר לרוחות אך אינו מציין ישירות כישוף.

השתנות התרגום והקישור למכשפות

מהמאה השש־עשרה השתנה התרגום של מקצוע בעלת האוב. התנ"כים הגרמניים החלו לרמוז שמדובר במכשפה ולא רק במעלה באוב.

בתנ"ך הלותרני מאמצע המאה השש־עשרה, היא מכונה "אישה בעלת רוח אלוהית" (Warsager geist). אך בהשוואה לטקסטים שכתב מרטין לותר, ברור שהוא מתייחס אליה כמכשפה ולא כאשת מקצוע.

בתרגום האנגלי של תנ"ך ז'נבה (סוף המאה השש־עשרה), התרגום הוא "אישה אשר לה רוח מלווה" (woman that hath a familiar spirite).

המונח "רוח מלווה" (פמיליאר) מזוהה מאוד עם דימוי המכשפות בימי הביניים. באותה תקופה, כל אזכור של רוחות מלוות הצביע על מכשפה.

תנ"ך המלך ג'יימס (1611) הקצין זאת עוד יותר. כותרת פרק כ"ח אינה משאירה מקום לספק:

"שאול עם המכשפה מעין דור" (Saul with the Witch of Endor).

השפעת הספרות הדתית

ספרות דתית מהמאה הארבע־עשרה והחמש־עשרה מחזקת את הקשר בין בעלת האוב לדמות המכשפה.

בניגוד לתרגומי התנ"ך, ספרים שעסקו בכישוף באירופה ובבריטניה יצרו את ההשוואה ביודעין. מחברים השתמשו בטקסטים דתיים כדי להצדיק את תפיסתם שבעלת האוב הייתה מכשפה.

דוגמאות לכך מופיעות בספרי ההיסטוריה של העולם (Weltchronik) וב"פטיש המכשפות", שנכתב בלטינית.

"פטיש המכשפות" מתאר את בעלת האוב באמצעות המילים Magos ו-Ariolos – שפירושן קוסם או רואה עתידות. הספר טוען כי שאול חטא בכך שפנה לאישה זו, למרות שגרש את המכשפות.

בעלת האוב בהגות התקופה

בספר "דיימונולוגיה" (Daemonologie) של המלך ג'יימס השישי (1597) מופיע דיאלוג בין פילומטס (התלמיד) לבין אפיסטמון (המורה – המלך עצמו). הספר, הכתוב בסגנון פילוסופי יווני, מסביר את קיומן של מכשפות ומצדיק את הצורך להילחם בהן.

בספר הראשון, פרק 1, מופיעות הוכחות לקיומן של מכשפות תוך הסתמכות על כתבים עתיקים. בגרסה האנגלית התיכונה של הספר, בעלת האוב נקראת "Saules Pythonisse". גם כאן היא קשורה ישירות לכישוף ולמכשפות באמצעות המילה "Witch".

גם ב"פטיש המכשפות" וגם ב"דיימונולוגיה", המכשפה מוצגת כיצור אופל נשי, מרושע, השואף להרוס אנשים טובים.

לסיכום

בעלת האוב המקראית זכתה לייצוגים שונים לאורך ההיסטוריה. התנ"ך עצמו אינו מכנה אותה מכשפה, אך תרגומים מסוימים והספרות הדתית הפכו אותה לכזו. התרגומים מהמאה השש־עשרה והשבע־עשרה קשרו אותה ישירות לכישוף.

במקביל, ספרות דתית שעסקה בציד מכשפות השתמשה בדמותה כדי להצדיק את המאבק במכשפות. בתקופה שבה הפחד ממכשפות התגבר, נוצר צורך לחזק את הקישור בין מקורות מקראיים לבין מכשפות. ההשפעה ניכרה גם באמנות, שם בעלת האוב החלה להופיע כמכשפה לכל דבר.

* המאמר מבוסס על התזה של המחברת. ניתן להשתמש בקטעים ממנו רק באישור מפורט ובכתב. ניתן לצטט בציטוט מלא ובצירוף לינק למאמר או לתזה כולה:

קים בר, "בעלת-האוב מעין-דור" ביצירותיו של ינואריוס ציק (1730-1797) ואיקונוגרפיה של מכשפות באמנות האירופאית, אוניברסיטת ירושלים, ינואר 2022.

למאמר העוסק בהעלאה באוב בהיסטוריה – לחצו כאן

לרכישת ייסוריה של מכשפה – פנטזיה אפלה על ציד המכשפות באירופה – לחצו כאן

לספרים מאת קים בר – לחצו כאן