מכשפות במקרא:
בעלת האוב מעין דור
בעלת האוב מעין דור – השתנותה מדמות חיובית למכשפה
בעלי יכולות במקרא
מכשפות העסיקו את האנושות משחר ההיסטוריה. נהוג לקשר את המילה "מכשפה" לנשים, אך דמויות בעלות כוחות מוזכרות כמעט בכל תרבות עתיקה. במקרא, מוזכרים המנחשים, המעוננים, חוברי החבר, ההולכים באש ובעלי האוב. לרוב, הכתוב רק מציין את קיומם, אך ישנו סיפור יוצא דופן שבו הגיבורה היא בעלת אוב.
שאול אצל בעלת האוב מעין דור
הופעתה היחידה של בעלת האוב מעין דור במקרא מופיעה בספר שמואל א', פרק כ"ח. הסיפור מתרחש בתקופת שאול המלך, ככל הנראה בשנת 1010 לפנה"ס – שנת מותו המשוערת בקרב נגד הפלישתים.
שאול מאבד את תמיכת אלוהים וחש חרדה מפני הקרב. הוא מנסה לקבל תשובות באמצעות האורים והתומים והנביאים – אך ללא הצלחה. בניסיון אחרון, הוא מבקש עזרה ממורו ורבו, שמואל הנביא. אך יש בעיה – שמואל נפטר כמה שנים קודם לכן. הכתוב מדגיש פרט זה כבר בתחילת הפרק כדי להבליט את חריגות המעשה ששאול עומד לבצע.
כדי להיוועץ בשמואל, על שאול להעלותו מן המתים. אך הוא עצמו אסר פעולה זו והוציא אותה מחוץ לחוק זמן קצר לפני כן. ההעלאה באוב מתבצעת בסתר. שאול מבקש מאנשיו למצוא אישה שתוכל לבצע את הטקס, והם ממליצים לו על בעלת האוב מעין דור. ההמלצה חושפת שהעלאה באוב ממשיכה להתקיים למרות האיסור המלכותי, ואף ידועה לאנשי המלך שאינם מונעים זאת. הדבר מעיד כי בפועל, העלאה באוב הייתה נוהג מקובל בתקופת המקרא, גם אם נאסר על פי חוק דתי.
שאול מגיע בלילה
שאול מגיע אל בעלת האוב בלילה בעצמו – דבר המדגיש את חומרת מצבו. במקום שהיא תבוא אליו, הוא הולך אליה. כדי שלא יזהו אותו, הוא מתחפש ולוקח עמו שני משרתים. שאול מבקש ממנה להעלות את מי שיבחר, אך היא חוששת. תחילה היא מסרבת, מפחד לחייה. שאול נשבע בשם אלוהים שלא יאונה לה כל רע.
לאחר שהוא משכנע אותה, בעלת האוב מבצעת את הטקס ומעלה את שמואל. האירוע מוכיח את כוחה ויכולתה האמיתית.
האיום על חייה של בעלת האוב והבשורה הרעה
כאשר בעלת האוב רואה את הדמות שהעלתה, היא נחרדת לגלות שזהו שמואל הנביא. בכך היא מבינה שהאדם שמולה הוא שאול המלך.
שאול עצמו אינו רואה את שמואל ולכן מבקש מבעלת האוב לתאר לו אותו. כאשר היא מספרת לו ששמואל זקן ועוטה מעיל – סימן ההיכר שלו – שאול משתחווה. הוא מספר לנביא שאלוהים סרב לענות לו, למרות שניסה לפנות אליו בנבואה ובחלומות.
שמואל מסרב לעזור לשאול. הוא מסביר כי אלוהים זנח אותו בגלל שסירב לבצע את רצונו. לבסוף, הוא מוסר לשאול בשורה קשה: בקרוב יפסיד בקרב ויאבד את המלוכה. שאול נופל על פניו, המום מהדברים ששמע.
החסד של בעלת האוב
בעלת האוב רואה את מצבו הרעוע של שאול. הוא חלש מאימה ומחוסר תזונה. היא מפגינה אמפתיה, מציעה לו אוכל ושוחטת עבורו את העגל היחיד שברשותה. בנוסף, היא מכינה מצות מקמח שלא החמיץ – דבר המעיד על חפזונה.
היא מתעקשת שיאכל, וזהו למעשה המזון האחרון שהוא אוכל בחייו. לאחר שהוא ועבדיו מסיימים, הם עוזבים אותה, ובכך מסתיים תפקידה בסיפור. שאול התאבד יום אחרי, "נפל על החרב", בקרב על הגלבוע (שמואל א, פרק ל"א, ד).
בעלת האוב – לא מה שציפינו
הסיפור מציג את בעלת האוב כדמות מורכבת ולא שגרתית. שמה, גילה ופרטים נוספים עליה אינם ידועים, ואין לה תיאור חזותי במקרא. היא מסכנת את חייה, נותנת אמון באדם זר, ועוזרת לו למרות האיסור המלכותי.
כאשר היא מבינה ששאול קיבל בשורה קשה, היא מנסה לנחם אותו ומציעה לו לאכול כדי שיתחזק. היא מעניקה לו את כל מה שיש לה, מתוך חמלה אמיתית.
בסופו של דבר, שאול מבקש את עזרת שמואל, אך מי שתומכת בו היא דווקא בעלת האוב. היא מייצגת את הרחמים בסיפור, בניגוד לקרירות של שמואל ושל אלוהים.
פרשנות חיובית
במהלך ההיסטוריה, דמותה של בעלת האוב הוצגה באור חיובי. יוסף בן־מתתיהו (יוסיפוס פלאביוס) תיעד את קורות היהודים עד תקופתו במאה הראשונה לספירה. בספרו "קדמוניות היהודים" הוא מתאר את שאול המגיע אל בעלת האוב ומבקש את עזרתה.
כדי להבהיר את מעמדה, בן־מתתיהו מסביר כי "האובות" הם קוסמים המעלים מתים ומגלים את העתיד. הוא מתאר את הקסם שביצעה כנועז ומורכב.
למרות הסכנה לחייה, ולמרות שהמלך אחראי למצבה הקשה, היא מסייעת לו ללא ציפייה לגמול. לדבריו, היא יודעת ששאול עומד למות, אך בכל זאת עוזרת לו.
פרשנות שלילית
פרשנים יהודים מאוחרים יותר שינו את הגישה והציגו אותה כדמות שלילית. בין המאה הראשונה למאה הרביעית לספירה, רבנים טענו כי העלאת שמואל הצליחה, אך הייתה אסורה.
המקור המקראי מספר שבעלת האוב רואה את שמואל, אך אינה שומעת אותו. הדבר מתיישב עם אמונה מקומית שלפיה מי שמעלה מתים רואה אותם, אך אינו שומע.
החל מהמאה השישית, פרשנים החלו לפקפק באמיתות ההעלאה באוב. חלקם טענו כי בעלת האוב כלל לא העלתה את שמואל.
החרפת הטון כנגד בעלת האוב
רבי שמואל בן־חפני גאון, בן המאה העשירית, האמין כי היא זייפה את כל האירוע. לטענתו, היא ידעה מראש שזהו שאול ושיחקה הצגה משכנעת. הוא ציין כי הסיבה שבעלת האוב יכלה להעלות את שמואל היא שעוד לא עברו שניים עשר חודשים מאז מותו, דבר המרמז על האמונה הרווחת באותה תקופה בה רק אחרי שנה האדם מת באופן סופי ומתקבל למקומו תחת כסאו של אלוהים. עד אז עוד ניתן להחזירו.
מאוחר יותר, הוגים יהודים ונוצרים העלו שתי פרשנויות:
שמואל או שד בדמותו הופיעו במצוות אלוהים.
שד התחזה לשמואל ונתן לשאול נבואת שקר.
לסיכום
סיפורה של בעלת האוב מעין דור הוא אחד המקרים הבודדים במקרא שבהם דמות העוסקת בכשפים מוצגת בצורה אנושית ומורכבת.
בעוד שהתנ"ך מציין במפורש את האיסור על העלאה באוב, דמותה של בעלת האוב נותרה שנויה במחלוקת. בתקופות קדומות היא הוצגה כמי שפעלה מתוך חסד, אך עם השנים חלה דמוניזציה של דמותה.
החל מתקופת חז"ל, פרשנים החלו לפרש את המפגש בחשדנות ואף לפקפק בכך שהעלתה באמת את שמואל. עם הזמן, היא הוצגה כאישה אינטרסנטית, ולא כמי שפעלה מתוך אמפתיה.
הסיפור ממחיש כיצד היחס למכשפות ולבעלי כוחות השתנה לאורך ההיסטוריה – בין פחד לסלידה, לבין הערכה וסקרנות.
* המאמר מבוסס על התזה של המחברת. ניתן להשתמש בקטעים ממנו רק באישור מפורט ובכתב. ניתן לצטט בציטוט מלא ובצירוף לינק למאמר או לתזה כולה:
קים בר, "בעלת-האוב מעין-דור" ביצירותיו של ינואריוס ציק (1730-1797) ואיקונוגרפיה של מכשפות באמנות האירופאית, אוניברסיטת ירושלים, ינואר 2022.
למאמר העוסק בהשתנותה של בעלת האוב למכשפה – לחצו כאן
לרכישת ייסוריה של מכשפה – פנטזיה אפלה על ציד המכשפות באירופה – לחצו כאן
לספרים מאת קים בר – לחצו כאן
